בהשוואה לתינוקות שזקוקים להרבה ביטחון ורכישת אימון, הפעוטות מתחילים לעמוד על שלהם. ניתן להשוות תקופה זו לתקופת גיל ההתבגרות. הם צריכים להוכיח לעצמם שהם ישות נפרדת מהוריהם, ועושים זאת על ידי עמידה על שלהם, אמירת "לא" ועשיית "דווקא". הפעוט כמו התינוק זקוק לגבולות סבירים ויציבים כדי לחוש בטחון. למרות שהוא בודק את הגבולות הללו ללא סוף, הוא צריך לגלות שוב ושוב שגבולות אלו עדיין שם. מאחר שבתקופה זו הפעוט לומד את העצמאות שלו, יש לאפשר לו ללמוד ולעשות דברים בעצמו. הגבול עובר כאשר הוא מהווה סכנה לעצמו, לרכוש או פוגע בהתנהלות ובחוקי הבית. חשוב לזכור שהפעוט במאבקו לעצמאות יכול להיות מאוד עקשן. חשוב לגלות גמישות, אך לא לאפשר לו לפעול ללא גבולות. ניתן לצפות שכאשר תציבו את הגבול, הוא יכעס על כך. וזה בסדר- הוא לא צריך לאהוב את זה, אלא צריך לעשות את מה שנדרש ממנו. הוא ואתם צריכים לדעת שגם את הכעס שלו אתם מסוגלים להכיל, ולהתמודד אפילו עם הרגשות הכי קשים שלו. תמיד ניתן למנוע ממנו לעשות דבר שאינו רצוי לכם, כמעט אף פעם לא תצליחו לגרום לו לעשות משהו שאינו רוצה. לכן יש לבחור את ה"קרבות" בחוכמה.
צרכים תזונתיים וחשיפה למזונות חדשים
בהשוואה לשנה הראשונה, קצב הגדילה של הפעוטות יורד באופן משמעותי, ואיתו יורד התיאבון. בתקופה זו הילדים אוכלים פחות ממה שהייתם רגילים בשנה הראשונה לחייהם, ועם זאת הגדילה נשארת תקינה. בתקופה זו תופעת ה"ניאופוביה" (פחד מדברים חדשים) בולטת ביותר, ובתזונה התופעה מתבטאת כחשש וסלידה ממאכלים חדשים. חשוב להמשיך להציג את אותם המזונות עד שיהפכו למוכרים. כאשר מבטיחים לפעוט שיוכל להוציא את המזון החדש מפיו, זה מגביר את ההיענות להתנסות. כאשר נמנעים מלהגיש את המזון החדש לפי דרישתו של הפעוט, הוא לעולם לא ינסה לטעום אותו. וכך מעבירים לו את המסר, שאינכם מצפים ממנו שיאכל את זה.
חלוקת אחריות באכילה
תפקיד ההורים: בחירת המזון וקנייתו, הכנת הארוחות, ויסות זמני הארוחות, ארוחות עיקריות וארוחות ביניים. הצגת המזון באופן שמתאים ליכולתו של הילד. להעדיף בשר טחון, ירקות ללא רוטב כמאכל אצבעות, הציגו מזונות רכים ולחים, הגישו את המזון בטמפרטורת החדר, כלים וסכום המתאימים לגילו, ישיבה נוחה ליד שולחן האוכל כשרגליו נתמכות, חיתוך המאכלים לגודל ביס ועוד. בנוסף הנעמת זמני הארוחה, שמירה על כללי התנהגות ליד השולחן , כאשר נוקט בפעילות מתריסה להורידו מהשולחן.
על מנת לגרום לו להגיע רעב לארוחה הימנעו מנשנושים בין הארוחות והימנעו משתייה ממותקת.
תפקיד הפעוט: להחליט מה לאכול מתוך המגוון המוצע לו וכמה. במידה ואינו רוצה לאכול אינכם יכולים להכריחו, אך אתם יכולים להורות לו להמשיך ולארח חברה כאשר שאר בני המשפחה אוכלים.
נקיטה בדרך עניינית זו לרוב תגרום לו לחזור לאכול אם רעב ולא לעשות "דווקא" בנושא. גם אם הפעוט אינו מרוצה מהמבחר המוגש לו, אל תכינו ארוחה חליפית. זו הדרך לחשוף אותו למזונות וללמדו הרגלי אכילה נכונים. במידה ובחר לא לאכול תאפשרו לו לקום מהשולחן ואל תתפתו לתת במקום חטיף או פרי. ידעו אותו שזמן הארוחה הסתיים ובקרוב (כעבור שעתיים) תהיה ארוחה נוספת.
כמויות מתאימות
הפעוטות לרוב יודעים לווסת בצורה יעילה את הכמות לה הם זקוקים. חשוב לזכור שהתיאבון והכמויות הנאכלות משתנות מארוחה לארוחה ומיום ליום.
