תזונת פעוטות (גילאים 1-3 שנים)

בהשוואה לתינוקות שזקוקים להרבה ביטחון ורכישת אימון, הפעוטות מתחילים לעמוד על שלהם. ניתן להשוות תקופה זו לתקופת גיל ההתבגרות. הם צריכים להוכיח לעצמם שהם ישות נפרדת מהוריהם, ועושים זאת על ידי עמידה על שלהם, אמירת "לא" ועשיית "דווקא". הפעוט כמו התינוק זקוק לגבולות סבירים ויציבים כדי לחוש בטחון. למרות שהוא בודק את הגבולות הללו ללא סוף, הוא צריך לגלות שוב ושוב שגבולות אלו עדיין שם. מאחר שבתקופה זו הפעוט לומד את העצמאות שלו, יש לאפשר לו ללמוד ולעשות דברים בעצמו. הגבול עובר כאשר הוא מהווה סכנה לעצמו, לרכוש או פוגע בהתנהלות ובחוקי הבית. חשוב לזכור שהפעוט במאבקו לעצמאות יכול להיות מאוד עקשן. חשוב לגלות איתו גמישות, אך לא לאפשר לו לפעול ללא גבולות. ניתן לצפות שכאשר תציבו את הגבול, הוא יכעס על כך. וזה בסדר- הוא לא צריך לאהוב את זה,אלא צריך לעשות את מה שנדרש ממנו. הוא ואתם צריכים לדעת שגם את הכעס שלו אתם מסוגלים להכיל, ולהתמודד אפילו עם הרגשות הכי קשים שלו. תמיד ניתן למנוע ממנו לעשות דבר שאינו רצוי לכם, כמעט אף פעם לא תצליחו לגרום לו לעשות משהו שאינו רוצה. לכן יש לבחור את ה"קרבות" בחוכמה.

צרכים תזונתיים וחשיפה למזונות חדשים:
בהשוואה לשנה הראשונה, קצב הגדילה של הפעוטות יורד באופן משמעותי, ואיתו יורד התיאבון. בתקופה זו הילדים אוכלים פחות ממה שהייתם רגילים בשנה הראשונה לחייהם, ועם זאת הגדילה נשארת תקינה. בתקופה זו תופעת ה"ניאופוביה" (פחד מדברים חדשים) בולטת ביותר, ובתזונה התופעה מתבטאת כחשש וסלידה ממאכלים חדשים. חשוב להמשיך להציג את אותם המזונות עד שיהפכו למוכרים. כאשר מבטיחים לפעוט שיוכל להוציא את המזון החדש מפיו אם לא יאהבו אותו, זה מגביר את ההיענות להתנסות. כאשר מסלקים את המזון החדש מהצלחת לפי דרישתו של הפעוט, הוא לעולם לא ינסה לטעום אותו. וכך מעבירים  לו את המסר, שאינכם מצפים ממנו שיאכל את זה.

חלוקת אחריות בהאכלה:
תפקיד ההורים: בחירת המזון וקנייתו, הכנת הארוחות, ויסות זמני הארוחות (ארוחות עיקריות וארוחות ביניים), הצגת המזון באופן שמתאים ליכולתו של הילד (להעדיף בשר טחון, ירקות ללא רוטב כמאכל אצבעות, הציגו מזונות רכים ולחים, הגישו את המזון בטמפרטורת החדר, כלים וסכום המתאימים לגילו, ישיבה נוחה ליד שולחן האוכל כשרגליו נתמכות, חיתוך המאכלים לגודל ביס ועוד), הנעמת זמני הארוחה, שמירה על כללי התנהגות ליד השולחן (כאשר נוקט בפעילות פרובקטיבית להורידו מהשולחן).
על מנת לגרום לו להגיע רעב לארוחה הימנעו מנשנושים בין הארוחות ושתייה ממותקת.
תפקיד הפעוט: להחליט מה לאכול מתוך המגוון המוצע לו וכמה. במידה ואינו רוצה לאכול אינכם יכולים להכריחו, אך אתם יכולים להורות לו להמשיך ולארח חברה כאשר שאר בני המשפחה אוכלים. נקיטה בדרך עניינית זו לרוב תגרום לו לחזור לאכול אם רעב ולא לעשות "דווקא" בנושא. גם אם הפעוט אינו מרוצה מהמבחר המוגש לו, אל תכינו ארוחה חליפית. זו הדרך לחשוף אותו למזונות וללמדו הרגלי אכילה נכונים. במידה ובחר לא לאכול תאפשרו לו לקום מהשולחן ואל תתפתו לתת במקום חטיף או פרי, גם אם הוא מדווח על רעב. ידעו אותו שזמן הארוחה הסתיים ובקרוב (כעבור שעתיים) תהיה ארוחה נוספת.
זה התקופה בה הפעוט לומד מיומנויות אכילה, אפשרו לו לאכול עם הידיים. חלק גדול מהמזון יגרום ללכלוך סביב. אל תתרגשו ותאפשרו לו להתנסות ול"התלכלך" עם האוכל. אכילה בצורה זו מאפשרת לפעוט לפתח מוטוריקה ומשפרת את מיומנויות האכילה.

כמויות מתאימות:
הפעוטות לרוב יודעים לווסת בכמות יעילה את הכמות לה הם זקוקים. לרוב הכלל של 1 כף לשנה תקיף. כלומר בגיל שנה ניתן לצפות שיאכלו כף סלט, כף גבינה מעט לחם. בגיל שנתיים שתי כפות מכל סוג וכן הלאה. חשוב לזכור שהתיאבון והכמויות הנאכלות משתנות
מדיי יום.

אשמח לעמוד לרשותכם לייעוץ פרטני או משפחתי

לילך פלג וייס – דיאטנית קלינית

 
   
line
   
line
 
Diet4good.co.il © 2006 | לילך פלג וייס דיאטנית קלינית | נייד-052-5576450